מני לוי שיטת אלכסנדר טכניקת אלכסנדר

תרגום לפרק Wishing Willing and Fairy Tales

מתוך:  Thinking Aloud מאת Walter Carrington

מאנגלית: מני לוי, 2010

אפריל, 1974

הדרך שבה אנחנו מדברים על הטכניקה היא די חשובה. היא קובעת דרך מחשבה מסוימת, לטוב ולרע. באחת מההרצאות של פראנק פירס ג'ונס הוא אומר שהמטרה של העבודה שלנו איננה בריאות או יציבה, אלא קלילות וחופשיות תנועה.מייד לאחר מכן הוא מגיע לקטע על הרצון החופשי, קטע שעורר התנגדות אצל חלק מהאנשים. לדעתי כדאי להימנע מלדבר על רצון חופשי ואינסטינקטים ואינטליגנציה ושיקול דעת. למעשה אפשר לרשום רשימה ארוכה מאד של דברים שממש לא כדאי לדבר עליהם. אם אתה צריך להשתמש במילים האלה כדאי שתעשה את זה אך ורק בתוך ההקשר של ההליכים המעשיים שאתה מעוניין בהן. בהליכים מעשיים אנחנו למעשה עוסקים, לדעתי, בתנועה.

על תנועה אנחנו יכולים לדבר בלי יותר מדי בלבול, אף על פי, כמובן, שדיבורים על תנועה די מזכירים לנו את איזידורה דנקן מרפרפת לה בשמלה שקופה. לכן צריך להיזהר אפילו כשאנחנו מדברים עם אנשים על תנועה. בכל זאת, אני חושב שאפשר להצדיק את גישת התנועה מפני שבמושגים מכאניים, אנטומים, פיזיולוגים וביולוגים תנועה היא כל העניין כולו. ואם עלינו להחליט על מטרות הגיוניות כלשהן אנחנו יכולים לומר שקלילות וחופשיות תנועה במאמץ מינימאלי הן מטרות ממש טובות – אף אחד לא יכול ממש להתווכח עם זה.

הבעיה היא שהתמקדות במושגים מכאניים, אנטומים, פיזיולוגים וביולוגים טומנת בחובה סכנה מאחר שהיא מטה את החשיבה לכיוון מוטעה. היא גורמת לנו לחשוב על מבנים, ולמרות שאנחנו חושבים את מבנים נעים, אנחנו למעשה לא כל כך מעוניינים במבנים הנעים כמו שאנחנו מעוניינים ברצון ובמשאלות שמאחורי התנועה.

לכן אני חושב שעדיף לנו בהרבה ללמוד סיפורי אגדות מאשר אנטומיה ופיזיולוגיה. באגדות יורדים ממש לעומקם של הדברים הרציניים באופן משכנע הרבה יותר, מאחר שבאגדות אנחנו עוסקים ברצונות ובמשאלות ובתוצאות הנלוות להן.

כשמתבוננים באגדות אחד הדברים שנקל להבחין בהם הוא שאף אחד לא מוטרד מהדרך שבה המשאלה תתגשם. אתה אף פעם לא שומע את הפיה הטובה או אפילו את המכשפה אומרת משהו כמו "אתן לך שלוש משאלות אבל תשתדל שהן יהיו יחסית קלות כי אני לא ממש טובה בדברים האלה."

אנשים מדמיינים שגופם מרדן ובלתי מהימן בכל הנוגע למימוש המשאלות שלהם, בעוד שאין דבר רחוק יותר מהאמת. הגוף שלנו מתבלבל לגמרי בגלל הדרישות הסותרות שאנחנו מציבים בפניו כל הזמן במשאלות המבולבלות, המבולגנות והסותרות שלנו. ובכך בהחלט עוסקת הטכניקה הזו: לפני שאתה מביע משאלה אתה חייב שהות למחשבה, מפני שאם אתה מזדרז להביע משאלה מבלי לחשוב, בלי השהייה (inhibition) אתה תכניס את עצמך לבעיות – דרקונים, תעלות מגן וכל אלה – כל הדברים שהדמויות בסיפורים האלה מסתבכים בהם.

ואז, אחרי השהיית התגובה, השהות, מגיע תור הנחיית הכיוונים (direction. (direction (במובן הוראה/כיוון) היא מילה בה אנו משתמשים במיוחד בהקשר של תנועה. כפי שכבר הזכרתי, direction (במובן הוראה) יכולה להיות במובן של ההוראות המופיעות על האריזה או הוראות הפעלה. אבל המשמעות הבסיסית של המילה direction (במובן כיוון) היא בהקשר שלה עם תנועה כלומר לציין מאיפה ולאן וכל עניין היחסיות. זאת אפילו המשמעות הבסיסית של ההוראות על אריזה של ג'לי מאחר שאינך יכול ליצור ג'לי מבלי לבצע את התנועות המתפרשות מההוראות. בסופו של דבר direction היא תנועה. ברגע שמכירים בעובדה הזאת אפשר להבין שלהנחיית הכיוונים היבטים פיזיים חשובים.

אולם לשני היבטים פיזיולוגיים יש חשיבות גדולה בהרבה מההיבט הפיזי. האחד הוא המודעות או ההכרה במצב הדברים ובמיקומם. ואת השני, והחשוב ביותר, ממש לא פשוט להסביר. מרגע שהחלטת על כיוון התנועה אתה חייב להחליט שאתה הולך בכיוון הזה, שיש לך הרצון והמשאלה להתקדם בכיוון הזה, שאתה עומד לעבור את המרחק מבלי להתחשב במחיר.

זה טוב ויפה לעמוד בצומת ולראות את השלט המציין עוד כך וכך אלפי קילומטרים לפקינג ולחשוב "כן, אני לא יודע, זה יכול להיות די כיף ואני מניח שאם אחליט ללכת זאת תהיה הדרך שבה אבחר." עצרת, השהיית את התגובה, חשבת ויש לך את הכיוון. אבל אתה רואה שעדיין לא התקדמת לשום מקום.

זה נחמד לדעת שלפחות לא התקדמת בכל אותם כיוונים שגויים אפשריים. אתה יכול לשבח את עצמך שאתה כאן ולא בכל מני מקומות אחרים שהיית יכול להיות בהם. אבל לעצם העניין, עדיין לא התחלת לנוע. והתחלת התנועה, והמשך התנועה, הם הם הבעיה העיקרית בטכניקת אלכסנדר, כמו גם בחיים.

דרך אחת טובה מאד, ולמעשה הדרך היחידה, לגרום לאנשים להתחיל בתנועה היא לגרום להם לחשוב. ברור שזה די מסובך בגלל שאנשים לא אוהבים לחשוב, והם לא מצטיינים בזה, והם יתחמקו מזה כל עוד הם יכולים. מהי הדרך הטובה ביותר לגרום לאנשים לחשוב? לצערי אינני יודע.

אני כן יודע, לעומת זאת, שלא תמצאו את התשובה באנטומיה ובפיזיולוגיה. לא תמצאו אותה במכאניקה, לא תמצאו אותה בביולוגיה; לא תמצאו אותה בתחומי מדע רבים ושונים. אולי לא תמצאו אותה בכלל, אבל אתם יכולים להיות די בטוחים שלא תמצאו אותה בכל התחומים האלה. יש ציטוט ישן של פ.מ. שבו הוא אומר "אתם חושבים שטכניקת אלכסנדר היא עניין פיזי; אני אומר לכם שזה הדבר המנטאלי ביותר שהתגלה אי פעם." די טוב לשמוע את זה מאדם שכתב דפים על גבי דפים בספר על איך אי אפשר להפריד את הגוף והנפש.

הרצון והמשאלה, המשך הרצון והמשאלה, כדי לקיים עקביות והמשכיות, הדחף, הכח, האנרגיה המתועלת לערוץ הזה – את זה אנחנו מבקשים. אמנם ראשית אתה חייב לקבוע את הכיוון, אבל אז אם אין הספקה של אנרגיה לא תגיע לשום מקום.

אם כך, יש תועלת מסוימת בכך שאנחנו מגדירים את הבעיה, אפילו אם אין לנו תשובה ברורה. יש תועלת גם בהבנה שלמרות שאנחנו מדברים על עמידה נייחת – דיברתי על לעמוד בצומת ולהרהר בכיוון התנועה – לעולם איננו עומדים ללא תנועה. כל עוד יש בנו חיים, אנחנו נעים. במידה רבה אנחנו נסחפים. האחריות שלנו היא לבדוק שאיננו נסחפים לכיוונים לא רצויים.

© כל הזכויות לתרגומים שמורות למני לוי