מני לוי שיטת אלכסנדר טכניקת אלכסנדר

הרצאה שניתנה על יד פרנק ג'ונס במרכז ללימודי טכניקת אלכסנדר בלונדון ביוני 1973

ללמוד איך ללמוד:

הגדרה תפעולית לטכניקת אלכסנדר

מתוך Body Awareness in Action מאת Frank Pierce Jones
תרגום מאנגלית: מני לוי, 2009

לא לעיתים קרובות מזדמן לי לדבר על טכניקת אלכסנדר בפני קהל שכבר יודע מהי ושאין צורך לשכנעו בחשיבותה. לרוב אני מדבר עם אנשים שמעולם לא שמעו על הטכניקה, או, במקרה ששמעו עליה, בלבלו אותה עם דבר שונה לגמרי. הקבוצה השנייה הופכת מצויה יותר ויותר.

בארצות הברית משגשגות לאחרונה שיטות ריפוי וטכניקות גוף-נפש מסוגים שונים. אחדות מתיימרות לרפא את הגוף באמצעות הנפש, ואחרות בדרך ההפוכה.

ישנן שיטות רוחניות, תוכניות הכוללות תרגילים שונים, טכניקות רגיעה. אחדות משתמשות בעיסוי (בצורותיו השונות), אחדות עושות שימוש בהיפנוזה והיפנוזה-עצמית. אחרות מעלות את הערנות הגופנית של העוסק בהן בכך שהן מביאות אותו להתרכז באזורים רווי מתח מסוימים. אחדות משתמשות בתרגילי נשימה: אחרות משתמשות בתרגילים קבוצתיים על מנת לשחרר חסמים רגשיים, באמצעות שירה או נגיעה, בכך שכל חבר מוסר את הרושם הראשוני על חברי הקבוצה האחרים. ישנן גם טכניקות לעורר את הדמיון על ידי המחזה והצגה של הפנטזיות וחלומות ההקיץ של המשתתפים. מאה וחמש מטכניקות אלה רשומות בספרו של סוורין פיטרסון, דרכים לגדול (Ways People Grow). הרשימה מסודרת בסדר אלפביתי מאיקידו ועד זן. כל השיטות האלה טוענות שיהפכו אותך ל'אדם שלם' יותר ויוסיפו לבריאותך הנפשית והפיזית. רובן מאורגנות כשיטות נפרדות, כל אחת מתגוננת מעט מול האחרות. עם זאת, לאחרונה יש נטייה ללקט מפה ומשם, ומופיעים מטפלים המעודדים את מטופליהם לשלב כמה מהשיטות האלה במעין עסקת חבילה. לעיתים טכניקת אלכסנדר היא חלק מהחבילה. היא נמצאת במקום השני ברשימתו של פיטרסון, מיד אחרי איקידו.

אני מניח שאנחנו אמורים להרגיש אסירי תודה על שהזמינו אותנו למועדון המטפלים.

עם זאת, ההזמנה מביאה איתה בעיות חדשות. לדעתי, תגליתו של אלכסנדר איננה רק עוד דרך לגאולה אישית. הטכניקה (או השיטה) שלו נמצאת בסדר גודל או ברמת חשיבות גבוהה יותר מה'דרכים לגדול' האחרות, שהינן כולן, עד כמה שיכולתי להתרשם, לא יותר מוריאציות שונות על אותו מוטיב. את תגליתו של אלכסנדר (כפי שציין זאת Dewey) אפשר להשוות לתגליות הגדולות בתקופת הרנסנס אשר גרמו לשינוי באופן בו תפס האדם את הטבע החיצוני. כשאתה מתבונן לראשונה דרך מיקרוסקופ או טלסקופ אתה נאלץ, אם אתה מוכן לקבל את עצת חושיך, לבחון מחדש את תפיסותיך לגבי היקום החיצוני לך. אלכסנדר גילה דרך להשתמש בידיו כך שיוכל להעניק לאדם חוויות המחייבות אותו לבחון מחדש את רעיונותיו הן לגבי עצמו והן לגבי היקום החיצוני לו. כמובן שהאדם יכול לדחות את החוויה, בדיוק כפי שהפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת פדואה דחה את ההיפותזה של גלילאו בסירובו להתבונן דרך הטלסקופ. החשוב מכל הוא שהחוויה הזו זמינה כיום, תודות לתגליתו של פ.מ. אלכסנדר. (ברצוני להדגיש כאן שאינני מתכוון לתגליותיו באמצעות המראה. גם אחרים יכלו לעשות אותו דבר. אני מתכוון לגילוי שהוא יכול למסור את החוויות החדשות שלו לאחרים באמצעות ידיו). לתגליתו השלכות אדירות. אם ניתן היה לנסח את הידע החדש הזה בצורה מאורגנת, אני מאמין שהוא היה יכול לעשות לפסיכולוגיה את מה שעשה ניוטון לפיזיקה –  להפוך אותה למדע מאוחד. עדיין לא התברכנו בניוטון שכזה. בינתיים, אני מרגיש שלכולנו יש מחויבות לשמר בחיים את המדע הניצני הזה, ולא לתת לאמצעים אחרים ומטרות אחרות לבלוע אותו, בטרם מומש הפוטנציאל האמיתי שלו ובטרם התבסס ערכו הייחודי כשיטה חינוכית.

כשמטרה זו לפני, אני מעוניין לתאר בפניכם כמה מההיבטים של טכניקת אלכסנדר אשר מייחדים אותה לדעתי מכל דבר אחר.

ראשית ברצוני לומר שישנן שתי תוצאות של הטכניקה בהן אין להשתמש כקריטריון, מרשימות ככל שיהיו. האחת היא השיפור בבריאות והשנייה היא השיפור ביציבה.

רוב התלמידים המתחילים לקבל שיעורים מתרשמים ביותר מהשיפור בבריאותם ומתייחסים לשיפור זה כשהם מנסים לתאר את הטכניקה לחבריהם. שמעתי תלמידים של הטכניקה שאומרים שהטכניקה הצילה את ראייתם, או הצילה את הקריירה שלהם, הצילה את יכולת החשיבה שלהם או הצילה את חייהם. ללא ספק כך היה. לרוע המזל, טענות דומות עלו לגבי כמעט כל דבר שאתם יכולים להעלות בדעתכם. לעולם קשה להוכיח שהתוצאות לגביך נבעו ישירות מהאמצעים בהם השתמשת ולא כתוצאה ממשהו אחר. נאלצתי בלית ברירה להגיע למסקנה הזאת לפני זמן רב כאשר הצלחתי להביא שני ילדים אשר סבלו מנכות קשה לכדי הליכה. היה זה בבית חולים ובתהליך צפו ארבעה רופאים ומספר אחיות. כולם היו מרוצים ביותר מהתוצאות. עם זאת, הם הסבירו אותן בכך שאמרו שהשתמשתי בסוגסטיה כדי לשקם את ביטחונו העצמי של הילד. לאחר מכן הפקידו את הילדים בידי פיזיותרפיסט בכדי להמשיך את העבודה הטובה.

דוגמאות כאלה הן חשובות והן מטילות אור על המנגנונים המעורבים בטכניקה. אבל הן גורמות לבלבול בשל הדגש הרב שהן נותנות לצד הרפואי. כל אחד יכול להרוויח מלימוד הטכניקה; יישומה איננו מוגבל לאנשים בעלי מוגבלויות. כשהתחלתי ללמד לכל תלמידי היו בעיות בריאותיות חמורות, והשיעורים שיפרו את הרגשתם. כשהלכתי ל-Tufts חששתי שיהיה זה קשה לעבוד עם סטודנטים בלי בעיות בריאותיות חמורות. חששותיי התבדו, ושיניתי מתוך הכרח את דעותיי ואת שיטות העבודה שלי מכיוון שגיליתי שדרושה גישה שונה ללימוד תלמידים 'נורמאלים'.

קריטריון נוסף הנראה מבטיח בתחילה, אבל חייבים לדחותו ככזה הוא היציבה (אם הכוונה היא לארגון של חלקי הגוף במרחב התלת מימדי, אותו ניתן לתעד באמצעות הבזקי צילום מהירים). לכל אחד יש מושג מהי יציבה 'גרועה' (למרות שקשה יותר להגדיר יציבה 'טובה'). אחרי קבלת שיעורים בטכניקת אלכסנדר משתפרת בדרך כלל היציבה הגרועה בצורה מדהימה, ולפעמים כדאי לקחת תמונה לפני ואחרי קבלת השיעורים על מנת להדגים את השיפור. אך שוב, לרוע המזל, מטפלים בשיטות טיפול אחרות מראים תמונות לפני-ואחרי דומות, וקשה יהיה להוכיח בהסתמך על התמונות בלבד שתוצאותיהם פחותות מאלה המושגות בטכניקת אלכסנדר. הצגתי פעם צילומים כאלה לדוקטור בהרוורד והוא הבטיח לי שבמחלקת החינוך הגופני שלהם שינויים כאלה קורים כל הזמן.

אם אי אפשר להשתמש ביציבה כקריטריון אז במה כן אפשר להשתמש? לדעתי הקריטריון המייחד הינו תבנית התנועה עצמה. כפי שאני מבין אותה, טכניקת אלכסנדר איננה עוסקת ביציבה תלת ממדית אלא ביציבה ארבע-ממדית, או במילים אחרות בתנועה. א.ר. אלכסנדר סירב לשפוט את יציבתו של אדם כטובה או גרועה לפני שראה אותו מתנועע או לפני שהניח עליו את ידיו. במו עיני ראיתי כיצד היציבה המופלאה ביותר מתפוררת ברגע. אתלטים ורקדנים עלולים להגיע לכדי קריסת היציבה שלהם ברגע שהם מסיימים את הופעתם. לעומתם, ראיתי אנשים בעלי יציבה מזעזעת הנעים בקלילות יחסית, ובשעה שהם נעו יציבתם השתפרה. פרופסור אמריקאי שהיה תלמיד של האחים אלכסנדר במשך המלחמה סבל מיציבה שהייתה בלתי ניתנת לשינוי. הוא סבל משיגרון; עמוד השדרה שלו התאחה וראשו התקבע במיקום מסוים. כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, הוא היה תלמיד לא קל, אבל האחים אלכסנדר (שניהם עבדו עליו יחדיו) הצליחו ללמדו, והוא הרוויח המון מהטכניקה. במקרה זה צילומים לא היו יכולים לתעד את השינוי.

צילומי תנועה הם שונים. באמצעות צילומי וידאו או באמצעות צילום מחזורי ניתן לתעד את מסלול התנועה של הראש. על ידי מדידת השטח שמתחת למסלול הזה ניתן לקבל מדד ליעילות התנועה, מנקודת מבט אלכסנדרית, מאחר ששטח זה גדל כשמאפשרים לצוואר ולגב להתארך. אני בטוח שאת הגידול ב'קומה בפעולה' או ב'קומה בתנועה', שלא כמו הקומה הנייחת אותה מציגים צילומי היציבה, לא ניתן לזייף או להשיג באמצעות שיטות שונות מזו של אלכסנדר, שיטות של תרגילים או של רגיעה. בשילוב עם הדיווח הסובייקטיבי לגבי קלילות התנועה צילומי תנועה נותנים מדד ליעילות אשר, עד כמה שאני יודע, שום שיטה אחרת איננה יכולה לייצר. את המדד ניתן ליישם על תנועות יום יומיות רבות – מישיבה לעמידה, הליכה, טיפוס במדרגות, נטילת חפצים וכדומה. לא ניסיתי לתעד תנועות מיומנוֹת כמו אלה של רקדנים אבל אני בטוח שניתן להשתמש באותו מדד גם עבורן.

(עלי להזכיר כאן שאינני משתמש בצילומים כאלה כעזר להוראה אולם מצאתי שהם יקרי ערך ביותר למחקר המדעי.)

מתוך אמונתי שהפן החשוב יותר של הטכניקה הינו תנועה ולא יציבה, אינני אוהב להעיר לתלמיד על בעיות היציבה שלו. מתוך הבחנותיי פעולה כזו מעודדת מתח מיותר – מה שהאחים אלכסנדר כינו בשם 'ניסיון לעשות את הנכון'  –  ומפריעה לתהליך הלימוד. תוך שימוש בעקרון של אלכסנדר אפשר לגרום לתלמיד לנוע בדרך לא מורגלת ובקלות יתר. בעשותו כך גם היציבה שלו תשתנה ותופעות ספציפיות רבות יופחתו. החוויה הזו אמורה להירשם אצל התלמיד ברמה הקינסתטית כחוויה מהנה יותר, יעילה יותר ורצויה יותר מדרך תנועתו המורגלת. בשימוש במונחים של Skinner היא אמורה להיות 'מחזקת'. היא יכולה להעניק לתלמיד תובנה חדשה לגבי השימוש שלו בעצמו ולגבי תפקודו מבלי שיצביעו עבורו על בעיות היציבה שלו.

התרשמויות מעניינות בעניין זה הובאו בפני על ידי כמה מהסטודנטים ב-Tufts אשר למדו את הטכניקה מסיבות שונות . שניים מהם היו אתלטים , האחד מיידה פטיש והשני  רץ למרחקים ארוכים. מיידה הפטיש רשם את חוויותיו ביומן, החל מהשיעור הראשון. היו לו כמה הבחנות מעניינות, המעניינות שבהן נגעו בהתמחות שלו. הוא ידע שהוא עושה משהו עם הכתף שלו שפגע בזריקתו; המאמן ציין זאת בפניו; והוא ראה עצמו עושה זאת בצילומי וידאו; אולם או לא יכול היה לעשות שינוי בביצועיו. באמצעות השיעורים הוא גילה שהוא יכול לתפוס את מה שהוא עושה באופן קינסתטי ולהשהות את זה; כך הגדיל את מרחק זריקתו בשני מטרים כמעט. כל זה קרה במהלך השיעורים הראשונים. רשומות היומן מנקודה זו ואילך נעשו מעניינות יותר, כשהוא החל להפוך את הידע החדש ל'עשייה'  (כפי שכינו זאת האחים אלכסנדר) ובשעה שהוא הבין שאם ברצונו לממש את הערך המלא של הטכניקה עליו ליישמה בכל תחום, לא רק בתחום האתלטיקה.

המתעמל השני לא היה חדור מוטיבציה רבה כל כך. הוא היה הרץ האלוף בבית הספר ולא היה לו עניין מיוחד בשיפור ביצועיו. עם זאת הוא החל להבחין שהוא מפיק פחות ופחות סיפוק מהריצה וגילה שעייפותו גוברת בסיום כל מרוץ. לאחר כמה שיעורים נראה היה שמיצה את הטכניקה מבחינתו. גם הדיווח שלו מעניין. הוא אמר לי שאחרי שיעור הוא השתתף במרוץ חשוב. כל עוד הוא לא היה בטוח בזכייתו הוא לא היה מסוגל להפחית במתח המיותר בצווארו, למרות שהוא היה מודע לו. לעומת זאת, כשהתרחק במידה נוחה מיריביו היא גילה שהוא יכול להפסיק את מה שהוא עושה עם צווארו ולסיים את המרוץ מרומם רוח ולא מותש כתמיד.

הייתה זו הפעם הראשונה שבה עבדתי עם אתלטים ובכל זאת אני מסיק משתי ההתנסויות האלה שהביצועים על מסלול האתלטיקה הם תחום טבעי להדגמת העיקרון של אלכסנדר, מכיוון שאת התוצאות ניתן לכמת בקלות. עם זאת, הדיווחים הסובייקטיביים הם אלה שמטילים את מירב האור על העיקרון, ולא התוצאות גרידא. ייחודה של טכניקת אלכסנדר משאר השיטות לשיפור העצמי שאני מכיר הוא צורת המחשבה המעורבת בה. גם אחרים מדברים על ערנות ועל מחשבה אבל מבחינה מעשית הם מדברים על משהו שונה לגמרי מהחוויה בטכניקת אלכסנדר. עבורי זוהי הגדלת שדה המודעות (consciousness) במרחב ובזמן כך שתכלול גם את עצמך וגם את סביבתך, את הרגע הנוכחי ואת הבא. זהו שדה מאוחד המאורגן כך שהעצמי במרכזו. בתחילה צורת ההתארגנות שלו פשוטה מאוד אבל הוא תמיד כולל גם את העצמי (כולל מערכת היחסים בין הראש והגו) וגם משהו נוסף מהסביבה. בנוסף ליחסי הראש אתה יכול לכלול את הלחץ של רגליך כנגד הרצפה וגם את הלחץ של הרצפה כנגד רגליך; אתה יכול לכלול גם את עינך וגם את העצם עליו הן נחות; או את עינך ואת הקולות שאתה שומע. אתה יכול לכלול את מה שאתה עושה כעת ומה שתעשה מיד אחר כך, מבלי להסתבך בתהליך. הגדלת שדה הערנות בזמן מחזירה לנו את הרצון החופשי כנתון של החוויה.

רעיון כזה של ערנות עשוי, אם הוא יתבסס כהלכה, לארגן מחדש שני שדות של הפסיכולוגיה – תפיסה, שמרכיביה השונים אינם מאוחדים כרגע, ותיאורית הלמידה, שנראה שאיננה מסוגלת להתמודד עם הרצון החופשי.

שדה המודעות המורחב מאפשר את מה שדואי כינה בשם 'חשיבה בפעילות'. לניסיוני השדה אינו יכול להישמר לאורך זמן רב (אף שמצאתי שמשך הזמן גדל לאורך השנים). הוא מתחזק ומתעמעם. כשהתעמעם למשך זמן מה היעדרו מגלה את עצמו כנדנוד מציק שמביא אותי בחזרה ל'אמצעים שבעזרתם'.

אני מאמין שאת המודל הזה ניתן ליישם בכל מצב המערב תפיסה או למידה. המחשה יפה נתן סטודנט אחר, נגן ג'ז מוכשר. המומחיות שלו הייתה 'כלי הקשה שונים'; כלומר היו לו מספר רב של כלים בהם אפשר להכות, לחבוט, לנענע או לגרד. הג'ז, כפי שהוא הסביר לי, מבוסס כולו על אלתור. על נגן הג'ז להיות מודע למה שהוא עושה, מה שהוא עומד לעשות ברגע הבא ומה שכל שאר חברי הלהקה עושים, מבלי לאבד את ההיזון החוזר מהקהל. עליו להיות מסוגל, כפי שהוא כותב, 'לתפוס ולבצע את רעיונותיו שלו, בעודו משתמש במוסיקה המגיעה אליו כמקור התייחסות. זה, הוא אומר, לא יותר מאשר לשמור על איזון בין הסביבה הפנימית והחיצונית'. 'ניטור עצמי' היה המונח בו השתמש כדי לתאר את היכולת הזאת. אם אין לך את זה באופן טבעי, הוא אומר, הדרך היחידה להשיג את זה היא באמצעות טכניקת אלכסנדר.

אני רוצה להקריא לכם את מילותיו שלו: 'הבעיה העיקרית של כל מי שמתחיל ללמוד לנגן הוא חוסר היכולת לנטר את הביצוע שלך. גם כאן מופיע הערך הרב של טכניקת אלכסנדר ביישומה בלימוד נגינה. ככל שגוברת הערנות למקבילות הפיזיות לתופעות הנראות בתחילה כבלתי קשורות, כך יכול האדם להיות אובייקטיבי יותר ביחס לעבודתו שלו, בזכות המידע החושי האובייקטיבי המונע מהאדם להפריע בדרך למשימה. תלמיד טוב, גם כשהוא פועל תחת חסותו של המורה, חייב תמיד למלא את החסר בין מילות החוכמה של המורה. אינך יכול ללמד אף אחד דבר; אתה יכול רק ללמד אותם איך ללמוד.'

ללמוד איך ללמוד, זה הדבר שמייחד את טכניקת אלכסנדר מכל שאר 'הדרכים לגדול'. לחשוב, לתת כיוונים, להנחות כיוונים, קרא לזה כרצונך, אינם מטרות בפני עצמם. ערכם ומשמעותם טמונים ביישומם בחייו של התלמיד. כפי שמרג'ורי ברלו, מורה אמריקאית בוגרת קורס ההכשרה הראשון של אלכסנדר מציגה את זה: 'הנחיית כיוונם היא הליך ההופך לכדי פעולה, לא לכדי קיבעון. על המורה רק להנחות את התלמיד כיצד ללמוד לחשוב ולעשות בעצמו. תפקידו של המורה לעזור לתלמיד להתמודד עם פעילויות היום יום'.