לפני כמה ימים דפדפתי בספר התנך ובמקרה פתחתי בספר משלי. החלטתי לא להמשיך הלאה. משהו בעמוד משך את עיני. נראה לי שזה היה המבנה החיצוני המיוחד של העמוד שהיה מסודר בשתי עמודות כשכל עמודה מכילה תובנה ברורה אחת. החלטתי לקרוא את העמוד מראשיתו וגיליתי שם משפט שמתאים במיוחד לרוחה של שיטת אלכסנדר. במשפט נאמר:
טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר
הפירוש שלי למשפט:
בארך אפיים לדעתי הכוונה לסבלנות. "אורך האף" הוא משך הזמן שבו אנחנו לא מאבדים את הסבלנות. או, במונחים של אלכסנדר, משך הזמן בו אנחנו יכולים לעמוד בפני גירוי לפני שאנחנו מגיבים כפי שאנחנו רגילים להגיב.
הפתיע אותי ושימח אותי שמשלי נותן לסבלנות מעמד גבוה יותר מגבורה מאחר שאחד הדברים שמתפתחים אצלי בשיטת אלכסנדר הוא הסבלנות.
מושל ברוחו נוגע כבר ממש בבסיסה של שיטת אלכסנדר – היכולת למשול בהרגלים שלנו. הכותב משתמש במושג "מושל" שמתפרש אצלי כמושג חיובי – היכולת שלנו לנהל את ההרגלים שלנו מתוך כבוד ולא לנסות "לשלוט" עליהם. הדגש המרכזי כאן הוא, לדעתי, על היכולת שלנו להפנות את המשאבים שלנו פנימה במקום החוצה ולהעדיף מימוש עצמי (למשול ברוחנו) על פני מימוש חיצוני (ללכוד עיר).
מני לוי שיטת אלכסנדר טכניקת אלכסנדר 
להשלמת הפירוש "ארך אפיים" – בעברית הקדומה "אף" מתקשר לחרון, כעס ("חרון אפו"). בקיצור "ארך אפיים" הכוונה על חלון זמן ארוך שאלוהים נותן לחוטא שיחזור בו, עד שאלוהים "יכנס בו" בחרון אפו….