כוונה: אפיון המילה בטכניקת אלכסנדר

נספח לתרגום הפרק רצון, משאלות וסיפורי אגדות מאת Walter Carrington

מני לוי 2010

ברצוני לתאר את השתלשלות העניינים שהובילה אותי לתרגום הפרק המסוים הזה וכן להביא מספר מחשבות שעלו בי בתהליך האישי שעברתי, תהליך שניתן להגדירו בקיצור כ – אפיון המילה.

לא מזמן קראתי באתר של אור שחר מאמר המדבר על כך שהכוונה היא חלק חשוב בתהליך הנחיית הכיוונים.  מאחר שזהו מאמר קצר אביא אותו כאן בשלמותו:

בספר " טכניקת אלכסנדר כפי שאני רואה אותה" מתייחס פטריק מקדונלד מספר רב של פעמים לתהליך הנחיית הכיוונים. בפרק "מפנקס השרבוטים" הוא מסביר שלמילהDirection  (כיוון) יש שתי משמעויות:to order  (הוראה/ ציווי/ סדר/ ארגון/ בקשה) ו to point  (כיוון/הצבעה). מקדונלד מסביר שפ.מ. אלכסנדר התייחס לשתי המשמעויות הללו.

להערכתי המילה כיוון ,(Direction) במובנה האלכסנדרוני, טומנת בחובה משמעות נוספת אשר דוברי העברית יכולים להבין אותה בנקל: כוונה.

להבנתי, הכוונה היא חלק חשוב בתהליך הנחיית הכיוונים

© כל הזכויות שמורות לאור שחר , מחבר המאמר

באותם ימים קראתי בספר 'הצופן הסודי של היקום' מאת הרב ברג את הדברים האלה, הנאמרים בהתייחס לתורת הקבלה:

"המילה העברית 'כוונה' אוצרת בתוכה כמה משמעויות: ריכוז, תשומת לב, להט, מסירות, אבל בעיקר – התכוונות וכיוון. בלי הכיוון שבכוונה, לא יובילו התפילה והמדיטציה לשום מקום, או, במקרה הטוב ביותר, יובילו למקום שאין כל צורך להגיע אליו. … המאמינים האדוקים ביותר מתפללים מדי יום ביומו, אבל בדרך כלל בצורה רובוטית כל כך, ומתוך חזרה על מילים ומשפטים, שהם בעצמם לא יודעים בדיוק על מה הם מתפללים.

עשייה כזאת נעדרת כיוון. מידת ההיגיון שבה דומה לזו של אדם שיש לו חום גבוה, והוא מרים את שפופרת הטלפון ומצלצל לעורך הדין שלו. עורך הדין יועיל לו מאד בכל בעיה משפטית, אבל הוא צלצל למקום הלא נכון כדי לקבל סעד במחלתו. … בתפילה חייבת הכוונה להיות הכח העיקרי, ואילו המילים הן בעלות חשיבות משנית."

כשמחברים בין הדברים עולה ההקבלה בין 'הנחיית כיוונים' בטכניקה לבין התפילה. הקבלה כזאת יכולה להיות שימושית לפעמים – לדוגמה לגבי השימוש בדיבור. פעמים רבות חוותי על עצמי ואצל אחרים את הנחיית הכיוונים כנעדרת כוונה. אחת הסיבות שהמקטרגים על "הנחית כיוונים בליווי אמירה" מעלים כנגד האמירה היא בדיוק זו, כלומר שההנחיה הופכת למכאנית וללא כוונה. מניסיוני האישי הדבר קורה, ואף לעיתים קרובות יותר גם בהנחיית כיוונים ללא אמירה, ועל כך מדבר גם קרינגטון בפרק המתורגם. אלא שהאמירה מועילה בזיהוי הזיוף מכיוון שיש קשר הדוק בין המילה הנאמרת לבין המחשבה, שכן המילים משקפות את המחשבה, כמו שאומרת האמרה "המילים הן מראה למחשבותינו", או כמאמר המגיד ממזריץ': "הדיבור – לבוש למחשבה. כשהאדם מדבר – נגלית מחשבתו". שמיעת המילים היוצאות מפי עוזרת לי להיות מודע יותר לגבי המחשבות שלי. בנוסף, כשאני שומע את המילים "להניח לצוואר, ראש לפנים ולמעלה, גו מתארך ומתרחב" זה מהווה מנגנון של היזון חוזר, כחלק מהבקרה שלי על המחשבה. כך שהמחשבה יוצרת את המילה והמילה החוזרת משקפת את המחשבה ומאפשרת בקרה על המחשבה. פעמים רבות גיליתי שבתוך האמירה המלווה את הנחיית הכיוונים משתרבבות מילים שאינן קשורות וכך גיליתי לא רק שאני חושב על דברים אחרים אלא גם בדיוק על מה אני חושב.

אגב, כשהרב ברג אומר ש"המילים הן בעלות חשיבות משנית" כדאי לזכור את האמור לעיל ולא להפחית בחשיבות המילה. אפשר, ולדעתי כדאי, לגוון באמירת הנחיית הכיוונים , לדוגמה "להניח לצוואר כדי שהראש יוכל להוביל וכו'" מאחר שזה עוזר, לפחות במקרה שלי, לשמור על כוונה ועל קשר בין האמירה למעשה. יחד עם זה הוספת מילה מיותרת כגון ההוראה "להניח לצוואר להיות חופשי" שהיא תרגום מילולי של ההוראות מאנגלית יוצרת סטייה מהכיוון והייתי אומר ששילוב כוונה במקרה כזה הוא אפילו מסוכן.

בזכות אמירת הנחיית הכיוונים, בהקבלה לתפילה הקבלית, אפשר להביא אפילו את דברי הזוהר המובאים בספר "כף החיים" אותם מביא הרב דויד חי הכהן:  "כל תפילה ובקשה שמבקש האדם מהקב"ה צריך להוציא את המילים בשפתיו, ואם לא, אין תפילתו תפילה ואין בקשתו בקשה."  הרב הכהן מפרש את הדברים כך: "הנעת השפתיים היא חלק המעשה שבתפילה, שבו משתתף האדם עם בוראו בהשפעת הטוב בעולם. על כן, כל כך חשוב שישים האדם את לבו בתפילתו שכל מילה תצא משפתיו שלמה וברורה בצורתה ובמבטאה, כי זה כל האדם."

גם על פי ניסיוני הנחיית כיוונים באמירה מביאה את צד המעשה להנחיית הכיוונים, מפעילה את המערכת השרירית הקשורה במנגנון הדיבור ובכך עוזרת לי להניח לשרירי הצוואר, בייחוד בחלקו הקדמי – באזור הגרון, להפחית את ההחזקה בלסתות, בשפתיים, בלשון, מסביב לעיניים ומסביב לאוזניים.

לאחר שקראתי את דבריהם של אור שחר ושל הרב ברג, המדברים שניהם על 'כוונה' התברר לי מתוך תהליך פנימי שלא ברור לי במה מדובר והחלטתי לאפיין את המילה כוונה. אמנם הרב ברג נתן מספר משמעויות למילה אך על רובן אני חולק ולכן החלטתי לנסות לאפיין אותה בעצמי. התוצאה היא:

כוונה = רצון מכוון

כשלרצון (שהוא ,על פי הקבלה, תמצית קיומינו) יש כיוון ברור אז אנחנו יכולים לומר שיש לנו כוונה. כשהרצון מבולבל ולא מאורגן הכוונה מתפוגגת.

בשלב זה נזכרתי בפרק המתורגם והחלטתי לקרוא אותו שוב ולתרגמו. הקשר הברור בין השלושה הוא שהרב ברג מדבר על הוספת הכיוון לכוונה ואור שחר מדבר על הוספת הכוונה לכיוון ואילו קרינגטון, שמדבר על החשיבות של שילוב הרצון והמשאלה עם הכיוון מדבר בדרכו המיוחדת על אותם הדברים. למעשה כשקרינגטון כותב על "ההיבט החשוב ביותר" שאותו "לא פשוט להסביר" הוא מדבר לדעתי על כוונה. וכשהוא אומר ש"הגוף שלנו מתבלבל לגמרי" בגלל "המשאלות המבולבלות, המבולגנות והסוטרות" הוא מדבר על העדר כוונה, כלומר היעדר כיוון לרצון.

כמו שאומר אור שחר, לדוברי העברית יש כאן יתרון מאחר שהמילה כוונה מכילה את הכיוון בתוכה, ואולי לכן קרינגטון מתקשה בהסבריו. עוד יתרון של דוברי העברית הוא ההבדלה בין כיוון והוראה. גם מקדונלד, כפי שמזכיר אור, עסק בכפל המשמעות של המילה direction  וגם קרינגטון נאלץ להבהיר את העניין לתלמידיו דוברי האנגלית. לכן בתרגום הפרק בחרתי להביא את המילה direction באנגלית כפי שהיא מופיעה במקור, כמו שעשה גם אור שחר במאמרו.

העיסוק במילה – במקרה הזה העיסוק במילים כוונה, כיוון, הוראה ו direction -מדגיש את החשיבות של דבריו של קרינגטון בתחילת המאמר  על "הדרך שבה אנחנו מדברים על הטכניקה" ואת העובדה שלדוברי האנגלית, כולל פ.מ. בעצמו, יש קושי מיוחד בהעברה של הטכניקה במילים, כפי שכתב אלכסנדר פעמים מספר בספריו. לדוגמה ב"השימוש בעצמי" כתב אלכסנדר: "אני משתמש במילה 'מניעה' (וגם במילה 'ריפוי') לא מכיוון שהיא מדויקת או הולמת לגמרי את מטרתי, אלא מכיוון שאינני מוצא מתאימה ממנה."  (תרגום – עפרה ברלך) כך שאלכסנדר נאלץ להשתמש במילים שהאנגלית הציעה לו וליצוק בהן משמעות חדשה, תוך סיכון מסוים, כפי שאומרים קרינגטון, מקדונלד, פרנק פירס ג'ונס ואחרים שהמסר לא יעבור, או גרוע מזה – יעבור מסר שגוי.  בהרצאתו על "הנחיית כיוונים, עשייה ואי-עשייה" מבקש מקדונלד להתמודד עם הקושי הזה כשהוא מצטט את לאו טסה: "הדרך שניתן לתארה אינה הדרך האמיתית; והמלה שניתן לבטאה אינה המלה האמיתית." (מתוך טכניקת אלכסנדר כפי שאני רואה אותה, בתרגום עפרה ברלך)

לדוברי העברית יש, כפי שהזכרתי, יתרון, ובכל זאת הקושי להעביר את הטכניקה במילים קיים בכל שפה. והנה, התברר לי שהיכן שקיים קושי קיימת גם ההזדמנות להתפתח. ואכן, אחד הדברים שלמדתי בקורס להכשרת מורים של מאיר עמית הוא שאחד מכיווני ההתפתחות שלנו בטכניקה הוא אפיון המילה. ככל שאנחנו מאפיינים את המילה בצורה בהירה יותר כך גם מתבהרת המחשבה. ולכן כדאי לומר שוב, בקול ובעברית – להניח לצוואר, ראש לפנים וּלמעלה, גו מתארך וּמתרחב – ולהוסיף לזה כיוון וכוונה.

התגובות סגורות.

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: