אחד הדברים שהרשימו אותי ביותר כשהתחלתי ללמוד את שיטת אלכסנדר היה ההרגשה הנפלאה של יציאה מעבדות לחירות. בשיטה אנחנו לומדים להעריך עד כמה אנחנו עבדים של ההרגלים שלנו. הטכניקה מאפשרת לנו עם הזמן לשנות מערכת היחסים הזאת ולצאת מעבדות לחירות. אמנם, לאחר היציאה הראשונית עלינו להתמודד עם התהליך שמאפשר בנייה מחדש של החירות (לא סתם עשה עם ישראל סיבוב של 40 שנה במדבר) אולם כבר מהשלב הראשוני מרגישים את ההשפעה החיובית של השינוי הזה.
יחד עם זאת גם המצב ההפוך אינו רצוי. עלינו לשאוף להגיע למערכת יחסים פנימית כזאת שבה אנחנו, בדימוי, המנהלים וההרגלים שלנו הם העובדים שלנו – ולא עבדים שלנו. ההבדל משקף את היכולת שלנו לא לשלוט על ההרגלים (לנצל אותם) אלא למשול בהם (להשתמש בהם), כמו שכתוב:
לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ
מני לוי שיטת אלכסנדר טכניקת אלכסנדר 
מני
לא הבנתי את ההבדל בין לשלוט על ההרגלים שלנו ולמשול עליהם.
אשמח לקבל דוגמא.
להסכים על כך שיש הבדל – זה כבר הישג. לדעתי מערכת יחסים שיש בה שולט ונשלט היא מערכת שלילית שמאופיינת בכך שהשליט מנצל את הנשלט. לדוגמה קח כל אחד מהשליטים במדינות מסביבנו. היום הם מתחילים להבין שמנצלים אותם ומתקוממים. מערכת יחסים של מושל ונמשל היא מערכת חיובית שבה גם אם למושל יש סמכות על הנמשל הוא לא מנצל אותו אלא נמצא במערכת שבה שני הצדדים מרוויחים. הדוגמה שעולה לי בראש היא מושל (governor) במדינות ארצות הברית, שם המושל משמש גם כנציג של האזרח מול המדינה.
כשאנחנו רוצים "לשלוט על עצמנו" כדאי להתייחס גם לכך ש א) גם כך יש בנו שליטת יתר ב) כדאי יותר לחשוב במונחים של שימוש בעצמי ו-ג)לפתח יותר את הבקרה ופחות את השליטה.