אחד הדברים שהרשימו אותי ביותר כשהתחלתי ללמוד את שיטת אלכסנדר היה ההרגשה הנפלאה של יציאה מעבדות לחירות. בשיטה אנחנו לומדים להעריך עד כמה אנחנו עבדים של ההרגלים שלנו. הטכניקה מאפשרת לנו עם הזמן לשנות מערכת היחסים הזאת ולצאת מעבדות לחירות. אמנם, לאחר היציאה הראשונית עלינו להתמודד עם התהליך שמאפשר בנייה מחדש של החירות (לא סתם עשה עם ישראל סיבוב של 40 שנה במדבר) אולם כבר מהשלב הראשוני מרגישים את ההשפעה החיובית של השינוי הזה.
יחד עם זאת גם המצב ההפוך אינו רצוי. עלינו לשאוף להגיע למערכת יחסים פנימית כזאת שבה אנחנו, בדימוי, המנהלים וההרגלים שלנו הם העובדים שלנו – ולא עבדים שלנו. ההבדל משקף את היכולת שלנו לא לשלוט על ההרגלים (לנצל אותם) אלא למשול בהם (להשתמש בהם), כמו שכתוב:
לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ
כתיבת תגובה