מני לוי שיטת אלכסנדר טכניקת אלכסנדר

לאחרונה שבתי וקראתי את ההרצאה של אלכסנדר משנת 1934 שבה עולה נושא האמונה. אלכסנדר אומר שם כך:

… לא הייתם חושבים שעניין האמונה נכנס לכאן. לכולכם יש דעה לגבי מהי אמונה. האם אתם יודעים מה מצאנו לגבי מהי אמונה? רמת מתח מסוימת. זה הכול .. אילו לא הייתי נותן לה את ידי, היא לא הייתה קמה מהכיסא, עד שהייתה מגייסת את כמות המתח השרירי המקושרת לאמונה שלה.

כשקראתי את הקטע לפני שנים וגם כשתרגמתי אותו לא הבנתי על מה מדובר. בזמן האחרון חשבתי שוב על הנושא והגעתי לכמה מסקנות.
אצל כולנו יש פער בין הידוע לבין הלא ידוע; בין הוודאות לבין אי הוודאות. הפער הזה קיים ברוב תחומי החיים אם לא בכולם, וזאת מאחר שבמציאות שבה אנחנו חיים ישנה אי-וודאות מובנית.

כל האנשים נאלצים אם כן להתמודד עם חוסר וודאות ברמה כזאת או אחרת באופן יום יומי ולכל אחד מאיתנו ישנן טכניקות התמודדות שונות.

לדעתי, יש לפחות ארבע שיטות לגשר מעל הפער:

1. שליטה
2. ויתור
3. התעלמות
4. אמונה

סוג ההתמודדות הראשון מתאפיין בשליטה. הכוונה היא לכך שאני מנסה לשלוט על התהליך או על תוצאות התהליך, למרות אי הוודאות המובנה שבו.זוהי בהגדרה שליטת יתר. אחד המאפיינים לסוג כזה של התמודדות הוא חוסר ההתייחסות למציאות של אי הוודאות. אנחנו לא מוכנים לקבל את חוסר הוודאות ומנסים בדרכים שונות לשנות את המציאות ותוך כך חיים באשליה של יתר ודאות שנובעת מאשלייה של יתר שליטה. למעשה, ברוב המקרים יש לנו יכולת מוגבלת מאד לשנות את המציאות אבל עצם הניסיון לפעול ולשנות אותה מעניק לנו הרגשה של שליטה מוגברת.

לדוגמה, ילד שהולך בפעם הראשונה או בפעמים הראשונות ברגל לבדו לבית הספר. סיטואציה כזאת יוצרת אי וודאות – אם יגיע, מתי יגיע, באיזו דרך יבחר, מה יקרה לו בדרך, האם יגיע בשלום וכו'. מי שנוטה באופן מורגל לשליטת יתר ינסה לשלוט על המציאות הזו ולהקטין את חוסר הוודאות בדרכים שונות. הוא עשוי לעקוב אחרי הילד מרחוק, הוא עשוי לשלוח מישהו אחר שיעקוב אחריו, הוא יבקש מהילד להתקשר מהדרך וידבר איתו תוך כדי הליכה, הוא עשוי להסתפק בכך שהילד יתקשר כשהוא מגיע – הכל בהתאם לרמת שליטת היתר המורגלת.

ברור שבמקרה כזה רמת השליטה שלנו בתהליך או בתוצאותיו נמוכה מאד, יחד עם זאת אנחנו מרגישים טוב יותר אם אנחנו פועלים בעניין. ההרגשה הטובה הזו נובעת למעשה מאשליה של שליטה, מאחר שאנחנו למעשה צופים בלבד ולא משפיעים על התהליך. בדרך כלל אנחנו לא פונים לחשוב על התוצאות הגרועות של שליטת היתר שלנו. במקרה הזה למשל יכול להיות שהילד ירגיש שעוקבים אחריו והביטחון העצמי שלו ייפגע. תוצאה אחרת יכולה להיות שהדוגמה שהוא קיבל מאיתנו תעודד אותו לפתח בעצמו את ההרגל של שליטת יתר (שאגב קיים אצל כולנו במידה כזאת או אחרת).

בהתייחס להרצאה של אלכסנדר, כשאנחנו עוברים מישיבה על כיסא לעמידה אנחנו יכולים גם כן להפעיל שליטת יתר. כך יכול לקרות למשל כשאנחנו משתמשים בטכניקות של שליטה ישירה (ראה התייחסות של קרינטון ליוגה) ואנחנו מחליטים שטוב יותר שנקום כך ולא אחרת, שנפעיל שרירים כאלה או אחרים במקרה כזה או אחר וכו'. במקרה כזה הנזק יכול להיות למשל פגיעה בעמוד השידרה או בברכיים.

סוג ההתמודדות השני הוא ההפך ויתור מוחלט על שליטה. אחת האמרות המפורסמות של אלכסנדר היא "ההפך מהשגוי הוא שגוי". גם כאן, דרך התמודדות כזו עם אי הוודאות על ידי ויתור על כל שליטה בתהליך יכולה להיות מזיקה ואפילו מזיקה יותר מעודף שליטה. במקרה כזה אנחנו אומרים לעצמנו "אין מה לעשות" או "מה שיהיה יהיה" ולא מנסים בכלל לשנות או לעצב את המציאות שסביבינו. בצורה כזאת אנחנו פותרים את עצמנו מהאחריות לגורלינו או לגורלו של מי שתלוי בנו.

טכניקה שלישית היא התעלמות או הדחקה. בשיטה הזאת אנחנו לא מוכנים בכלל לקבל את קיום האי וודאות – הכול ידוע. זכורה לי תמיד הצעקה "אתה תיפול!" כשהילד עולה על משטח גבוה או לא יציב. לא "אתה עלול ליפול", אלא קיימת וודאות שתיפול או שתיפגע אם תסתכן. באותה מידה אנחנו יכולים להיות בטוחים שלא ייפגע, להתעלם מהסכנה ולאפשר לו להתנסות בדברים מסוכנים מדי ובלי הגנות או הדרכה מתאימה.

בשיטה הרביעית מעורבת אמונה. האמונה מאפשרת לנו לגשר בין הידוע לבין הלא ידוע בדרך שקולה יותר. אנחנו לא מנסים לשלוט על תהליך שהוא לא בר שליטה ואנחנו לא מתעלמים מאי הוודאות. אנחנו מבינים שיש אחוז מסוים לטעות ואנחנו מאמינים שהיא לא תיקרה. ברור שטעויות עדיין תתרחשנה אלא שאנחנו לא כל כך לחוצים מהן. כדאי להדגיש כאן שלא מדובר כאן בדת או באמונה באל, אלא במשהו רחב הרבה יותר – היכולת הבסיסית של האדם לתפישת מציאות מסוימת או להשקפת עולם מסוימת – יכולת שאפשר לפתח. לדעתי אחד המאפיינים של שיטת אלכסנדר הוא שהיא מחייבת אמונה בתהליך שמתרחש במהלך ההתפתחות של התלמיד בשיטה ולכן מפתחת את היכולת הזאת. נוסף על כך העיסוק שלנו בשיטת אלכסנדר באמונות טפלות (כמו שמביא אלכסנדר בציטוט שבראש המאמר) מפתח אצל התלמיד את ההבחנה באמונות שלו וכך, באופן עקיף, יכול לשפר גם את יכולת האמונה. מניסיוני השימוש באמונה מאפשר איכות חיים טובה יותר והתמודדות עם החיים ועם אי הוודאות שכרוכה בהם בפחות מתח.

This entry was posted on יום שישי, 9th ב-דצמבר, 2011 at 00:13 and is filed under שיטת אלכסנדר. You can follow any responses to this entry through the RSS 2.0 feed. You can leave a response, or trackback from your own site.